חשבתם שהבעיה נפתרה? החור באוזון שוב התנפח לממדי ענק
במשך שנים החור באוזון היה כמעט שם נרדף לאסון סביבתי. עוד לפני שמשבר האקלים וההתחממות הגלובלית השתלטו על הכותרות, הזהירו אותנו מפני שכבת ההגנה של כדור הארץ שהולכת ונאכלת מעל הראש שלנו. החור באוזון הופיע שוב ושוב במהדורות החדשות, בקמפיינים סביבתיים ואפילו בשירים של אריאל זילבר, והאצבע המאשימה הופנתה בין היתר אל גזי CFC ששימשו במקררים, במזגנים ובתרסיסים. והעולם באמת עשה משהו. גזים שפגעו באוזון הוצאו בהדרגה משימוש, יצרני תרסיסים עברו לחומרי הנעה אחרים ולמשאבות מכניות, וב-1987 נחתם פרוטוקול מונטריאול - ההסכם הבינלאומי שהפך מאז לאחת ההצלחות הסביבתיות הגדולות בהיסטוריה. עם השנים גם הטון השתנה: במקום אזהרות אפוקליפטיות החלו להגיע כותרות על התאוששות שכבת האוזון, על חורים קטנים וקצרי חיים יותר ועל כך שהנזק, לאט מאוד, מתחיל להתהפך. ואז האנושות פחות או יותר המשיכה הלאה לבעיה הסביבתית הבאה.